חופש זה סם ממכר – חלק ב

פוסט יומולדת  – חלק ב'. טיול לפריז אהובתי, שהפך למסורת ומסע לנבכי ההיסטוריה בנורמנדי. איפה ישנים בצרפת ומה אוכלים.

ישבנו בספינה שהפליגה בנחת על הסיין
לאורך העיר, כשהגענו לפון נאף.
האישה שדיברה במיקרופון הסבירה
שזה הגשר הכי רומנטי בעיר, ושנהוג
לבקש משאלה כשעוברים תחתיו.
אז הבעתי משאלה מתחת לכל גשר,
רק ליתר בטחון.

 

 

<<

כשטסים זו הזדמנות לראות את היצירה המופלאה הזו, העולם, מלמעלה. ההרים, הנחלים, הירוק המתפשט על כל גווניו ואת ענני הצמר הרכים שמכסים את הכל בשכבה לבנה ונפלאה של לבן.

אי אפשר לדעת בוודאות אם מסתכלים למעלה או למטה, העננים והכחול נראים אותו דבר, השמיים נראים כמו ים והים כמו שמיים. אי הוודאות אופפת אותי בתחושה חלומית נעימה. לא רוצה להתעורר, הכל נראה שונה מלמעלה. מכאן אין מלחמות, שנאה או כעס. הכל רגוע ובראשיתי.
מכאן אי אפשר להבין איך אנחנו לא זוכרים, לא מעריכים ורוב הזמן הורסים את הדבר המופלא הזה שאנחנו חיים בו, כדור הארץ.

אני משתדלת לטוס בימי הולדת. החודש שמקדים לזה רווי בפחדים, חששות וחשבון נפש וביום הזה עצמו אני נמלאת אדרנלין ילדותי שמטעין אותי באושר לא מוסבר, כמו סם. אבל טבעי לגמרי. הטיסה רק מעצימה את תחושת ההתרגשות ומזכירה שסך הכל לא רע לי כל כך. לפתע כל התחושות שנלוו ליום הזה נמוגו כלא היו. קסם. החיים יפים רק אם משאירים הכל פשוט, ממש כפי שהעולם נראה מלמעלה.

>>

ההחלטה לטוס לטייל בצרפת הייתה די ספונטנית, הייתי זקוקה למרחבים וצבע ולצלם משהו חדש. מקום שלא ראיתי עוד. החופים בצרפת נשמעו לי כמו דבר קסום ולקחת אוטו ופשוט לנסוע זה תמיד משהו שאהבתי מאוד. אז בזמן קצוב תכנננו טיול קצר, יפהפה וקולע, וכמובן שהשארתי יומיים לפריז המדהימה.

יצאנו על הבוקר מפריז לכיוון צפון מערב, לאטרטה וצוקי הגיר של ד'אבל.

בדרך, כשעה נסיעה מפריז לכיוון הצוקים לא ויתרתי על ז'יברני, הגנים המופלאים של מונה, שחי בביתו, שעומד בתוך נחלים וחבצלות מים עד ל-1926. מקום שנראה כאילו נלקח מגלויה ולא רוצים לצאת ממנו כמעט.

מומלץ להקדיש כמה שעות לעיירה, ישנו מוזיאון של האימפרסיוניסטים במקום, סיור בביתו של מונה ובגנים ובכלל לספוג את העיירה והאווירה הקסומה.

עם כל הקושי לעזוב, המשכנו בדרך לצוקים וגילינו דרך יפהפייה ומרחבים עצומים. הצבעוניות, הגשרים והדרך הפתוחה, ממכרת.

לבסוף הגענו לא'טרטה, העיירה הציורית הובילה אותנו למחזה שלא ניתן להעביר בתמונות. יצירות עצומות ובלתי נתפסות של הטבע. הגודל, הצבעים והשילוב עם הים והשחפים החגים מעל- מחזה מרהיב. את הצוקים תיאר גי דה מופאסאן, הסופר הצרפתי מהמאה ה-19 שחי בנורמנדי בעיירה לא רחוק מאטרטה, כפִּיל הטובל את חדקו במים.

לאחר טיול קליל באיזור והליכה על הצוקים עצמם, המשכנו לעבר דוביל ושם התכוונו לבלות את שישי-שבת.  דוביל היא עיירת נופש על החוף, שהוא בעצם החוף של תעלת למאנש, שם המים יותר חלביים ממי הים התיכון ואבני הגיר האדומות מעטרות את חופיו. ישָנו בדירה מרווחת וכיפית מה- air b&b שמצאנו מהדרך, ונמצאת במרכז העיירה כך שהגישה לכל מקום הייתה נוחה וקצרה. העיירה, שצמודה לטרוביל במרחק הליכה קצר, מציעה שפע ומארחת בעיקר אנשים אמידים שבאו מרחבי צרפת לנפוש בסופש .

לאחר שישי-שבת קסומים, ביקור בקזינו וישיבה ממושכת בבית הקפה Café de Paris  ובבולנז'רי המשובח שנמצא ממש סמוך אליו, היינו מוכנים להמשיך את הטיול. התחנה הבאה הייתה קולוויל-סור-מר (Colleville-sur-Mer), עיירת החוף אשר בה התרחשה הפלישה של בעלות הברית לנורמנדי ב- 6/6/1944. בסמוך לעיירה נמצא אתר הזיכרון ומצבות של יותר מ- 9,000 החיילים האמריקאים והבריטים שקיפחו את חייהם ביום הפלישה ובהמשך המלחמה באיזור. המראה הרגוע לא נתפס כיום, החוף הקסום והשקט שמעליו עדיין יש בונקרים, הכמות הבלתי נתפסת של המצבות- מראה מרגש של צלבים ומגני דוד יחד. בחייהם ובמותם. חוויה רוחנית כמעט.

<<

לתחנה האחרונה הגענו אחה"צ, והיא גולת הכותרת. לה מונט סאן מישל.  המבצר העתיק שהוקם על אי באמצע הים במאה ה-11, ולאחר מכן הפך לבית כלא לאסירים ובהמשך המאה ה-19 נבנתה בכיפתו כנסייה רומנסקית יפהפייה שהיא עד היום מקום לעולי רגל וצליינים. הגאות והשפל במקום מחייבים צפייה וביקור בו גם ביום וגם בלילה. חוויה מיסטית בלתי רגילה ומרהיבה ביופיה.

בגלל אילוצי השקיעה המאוחרים בצרפת (תשע וחצי בערב אך רק בחצות חושך מוחלט) נאלצנו לישון בסמוך. גם פה נעזרנו ב- Air b&b ומצאנו מלון דירות יפהפה.

שבעה ומאושרת, בסיכום של יום וחצי נוספים מופלאים בפריז, חזרתי הביתה.
לתכנן את הטיול הבא כמובן.

תגובות פייסבוק

תגובות

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Latest Stories

Search stories by typing keyword and hit enter to begin searching.