הבלוג חוגג שנה! בפוסט קיצי על תיקי קש מאוּוררים שמקלים על החום, הצד של האישה במערכות יחסים ובכלל.

ידעתי שהאוויר יעזור לי. קיוויתי שהוא יעשה מה שהוא יודע הכי טוב-
לאפֵּס לי את הראש ולתת לי פרספקטיבה.
רציתי ניתוק והעיר הזו נעשתה לי צפופה מדי
כשאני יודעת שגם אתה נמצא פה.
שמחתי לברוח קצת ולנטרל אותך.
זוכרת ששאלתָ אותי בהתחלה מה אני מחפשת בגבר.
לא ידעתי מה לענות,
נראה לי שאני כבר לא יודעת.
אני כבר לא זוכרת מה היה כל כך חשוב לי.

<<

 

"מה למדתי אחרי 34 משחקים?
למדתי שהוא אוהב שאני מפלרטטת, ואני אוהבת שהוא מניח לי לנצח.
אנחנו זיווג משמיים.
זה מזכיר לי שיר שקראתי פעם:
"אתה מתאים לי כמו שקרס מתאים לעין.
קרס דיג, עין פתוחה".

שיר של מרגרט אטווד, מתוך "סיפורה של שפחה".

הסדרה המופלאה מתרחשת בעתיד דיסטופי, בממשל דיקטטורי אנכרוניסטי שכביכול מוּצא מהקשרו על ידי איזכורים מודרניים מתקופתנו וזריקה למציאות שהייתה בעבר. היא מדברת עלינו. קודם כל כבני אדם, מקומנו בעולם, יחסינו אחד עם השני ואחר כך נוגעת באישה. זהותה ומקומה, בחברה בה אנו חיים ובעולם בכלל. חוסר השייכות לעולם שכבר לא אמור להתקיים היום וטשטוש הזהות. חזרה למקום אכזרי שהתקדמנו ממנו שנות אור ואולי- בכלל לא?.. הקפיצה בזמנים מתעתעת ומטלטלת. עולה השאלה מה אם כל זה יכול לחזור ברגע? ממש בלוּפ, חזרה למקום המודרני והלא-מיזוגני כביכול, בו אנחנו חושבים שאנחנו חיים כיום.

"האנימוס, העיקרון הגברי-פנימי שבאשה, מורכב מהיסודות הגבריים שבנפשה של האשה, ממפגש עם גברים, שראשון להם הוא האב, ומדימוי קולקטיבי-תרבותי של הגבר והגבריות. האנימוס מתפתח ועובר גלגולים בנפש הלא-מודעת של האשה, מילדותה ועד בגרותה. ככל שמודעותה של האשה מתפתחת, וככל שהיא מחוברת יותר לנשיותה, כך מתפתח האנימוס שלה, ומתגלגל מגבריות קונקרטית, המעוררת לעיתים קרובות אימה ופחד, לגבריות רוחנית המופיעה וקיימת בה. בד בבד עם התפתחות זו היא מתגברת על רגשי נחיתות וביקורת עצמית שגם אותה מייצג האנימוס." תורתו של יונג על ארכיטיפ הנפש הלא מודעת של האשה והגבר, האנימה והאנימוס, ניגודים שבה בעת מתחברים ומשלימים זה את זה. מתוך "הנשי באגדות" של מארי-לואיז פון פרנץ.>>

מהמקום הפסיכולוגי של נפש האישה, אני עוברת למקום מאוּורר וקריר יותר, כי הקיץ הזה מעיק והכרחי לחפש פתחי איוורור במקום מחניק ולח כמו תל אביב. אז בעוד אני סופרת את השניות עד לעונה האהובה עליי, החורף, מצאתי כמה פתרונות להזיע קצת פחות..

כן, בחורה של טרנדים. מודה ומתוודה, ולא אכפת לי. כל עוד הם נראים כמו משהו נדיר (וטוב, לא כמו בסדרה) שמישהו החזיר מהעבר הרחוק ודאג לעצב אותו מחדש בצורה מודרנית ומתאימה לרוח התקופה. וינטג' מתוק. כמו יין שמשתבח עם השנים. כך חזרו אלינו תיקי הקש, במבוק ועוד המצאות מחוררות ומהממות. ואני בעד כולם.

יצירת האומנות הזו מכאן, השאר מאסוס, ומאטסי. השמלה מזארה פריז, והסנדלים מכאן.

מתחבאת במזגן עד הפוסט הבא..  קיץ קריר לכולם.

תגובות פייסבוק

תגובות

Related Posts

2 Discussion to this post

  1. אבא שלך הגיב:

    שנה של חיבורים יפים, נוגעים ללב, מלווים בצילומים מקסימים. למדתי אולי קצת להכיר אותך… סופסוף. אולי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Latest Stories

Search stories by typing keyword and hit enter to begin searching.