פוסט נוסטלגי על חודש של סגירות מעגל, חזרה 20 שנה אחורה ב זמן ואיך משלבים חצאית אחת בארבעה אאוטפיטים שונים? לקראת החורף שמסרב להגיע…

בדיוק שנה אחרי,
מצאתי את עצמי בדירה שלךָ.
זו שלא הספקתי לראות אז, כשעברתָ.
"נשקי אותי", אמרתַ
בדיוק כשתהיתי מה שוב אני עושה כאן
איתךָ.

 

 

 

<<

"היא הזכירה את אבא שלך, הוא היה מאוד גאה בך על כל זה. יהיה לך קשה שהוא לא יהיה כאן, אני מבין".
"זה קרה מזמן אז…"
"זה מצחיק, תפיסת הזמן. אחותך שרה כמה תווים מ"רוקי" ולשבריר שנייה יכלתי להריח את הזירה. ואז היא סיפרה לי שכשהייתם ילדים היא צפתה בהרבה סרטים שלי, ולרגע חשבתי על הילדים שלי, כשהם היו קטנים. עם השיער הפרוע שלהם והפיג'מות התואמות שלהם והכל, ואני נשבע לך- יכלתי לדמיין את זה ברור כל כך, יכלתי ממש להושיט את היד ולגעת בהם.
מנסיוני, קווין, אין דבר כזה "לפני הרבה זמן". יש רק זכרונות שיש להם חשיבות וזכרונות שאין להם חשיבות."

מתוך "This is us", עונה 2.

>>

שעה לפני הפגישה, עלו לי כל מיני זכרונות. כמו פלאשבקים של סרט נע. פריימים של זכרונות מהילדות מהולים בצהוב של זמן שעבר.
עמדנו להיפגש, שבע חברות ילדות, שלא התראו 20 שנה. מיום סיום התיכון.
באתי בלי ציפיות, עם התרגשות למפגש בלי לתהות איך זה עלול להשפיע עליי או מה זה עלול לעורר אצלי. לא האמנתי כמה הפגישה תיתן לי פרספקטיבה להיום, למקום שאני נמצאת וכמה השתנה בי. כמה הזמן הוא שברירי ורגיש. הכל מתעצם ב- 20 שנה. הווליום של הדברים הקטנים שאתה רק מגלה בעצמך כשאתה ילד, פתאום כל כך חזק 20 שנה אחרי. אתה לא מגשש יותר. אתה אדם שלם ועצמאי, מבוגר ובטוח. עם נסיון חיים. נקודות הנוסטלגיה נלחצו אצלי כל כך חזק שנזכרתי בדברים שנראו לרגע כמו חיים של מישהו אחר.

פעם היינו חופשיים
שברירי שניות נראו כמו נצח. (חלפו כמהירות האור)
פעם ראיתַ אותי
מעבר למימד הזמן,
שמתעקש
להזכיר לי אותך.

<<

החיבור של זמן לבגדים, מאוד חזק אצלי. כידוע כבר מפוסטים קודמים- בכל פעם שעוברת עליי תקופה מהורהרת, אני לוקחת את זה לארון. השכבות, החורף, הנוסטלגיה והזמן גרמו לי להתמקד בעצמי. בשינויים שאני הולכת לעבור בקרוב ואיך זה ישפיע עליי. מתוך זה נבנה הרעיון של חצאית אחת שסביבה משתנים הבגדים וכך היא מקבלת אופי שונה בכל מראֶה ומראה. קצת כמוני עכשיו.

לובשת: מעיל של H$M, מגפיים של מנגו, ז'אקט משובץ של זארה, שמלת-חולצה מכאן, חולצת קרם וינטג', סוודר קרם אוברסייז מזארה שנה שעברה, כפכפי מיולז של שני בר, והחצאית דמוי עור כמובן- מזארה.

>>

הפעם האחרונה שראיתי אותו כאן בהופעה הייתה לפני 20 שנה. הזמן עשה שינויים אצלו, וגם אצלי.
המוזיקה שלו משתנה איתי ונשארת, לנצח. תודה ניק, שאתה חוזר. מתרגשת שוב כמו ילדה.

תגובות פייסבוק

תגובות

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Latest Stories

עיניים עצומות לרווחה

בחזרה לעתיד

כל הדרכים מובילות

קיץ קש

חופש זה סם ממכר – חלק ב

חופש זה סם ממכר – חלק א

חשֵב מסלול מחדש

מחושך לאור

Search stories by typing keyword and hit enter to begin searching.